המרווחים

שיעור רביעי בתיאוריה מוסיקלית

מה נלמד השיעור?

בשיעור האחרון למדנו על הסולם המז’ורי. למדנו על שתי טכניקות למציאת הצלילים של הסולם המז’ורי – אחת באמצעות נוסחה והשנייה באמצעות מעגל הקווינטות וסדר סימני ההיתק. בשיעור הזה אנחנו נעסוק במרווחים. נלמד על מספר גישות למדידת המרווחים בין שני צלילים ונלמד על התכונות של המרווחים השונים.

המרווחים הם אבן בנייה חשובה במוסיקה והם כלי חשוב בהבנה התיאורטית. הם מאפשרים לנו להבין את היחסים בין הצלילים השונים בהקשר למנגינות (מלודיה) ובהקשר לחיבור של צלילים שמתנגנים בו בזמן (הרמוניה). בנוסף מדובר בכלי שימושי להעברת מנגינה מסולם לסולם (טרנספוזיציה), בניית אקורדים (נלמד בהמשך), פיתוח השמיעה המוסיקלית ועוד.

המרווח המוסיקלי

מרווח מוסיקלי הוא המרחק בין שני צלילים. אם שני הצלילים מתנגנים בו-זמנית, מדובר במרווח הרמוני ואם הצלילים מתנגנים זה אחר זה, מדובר במרווח מלודי.

מרווח הרמוני ומרווח מלודי

את המרווחים מודדים מהצליל הנמוך לצליל הגבוה (זאת כדי לא ליצור בילבול בין מרווח להיפוכו).
יש מגוון גישות למדידת המרווחים. את אחת הגישות כבר למדתם בשיעור הראשון והשלישי – הטונים. הגישה הזאת מבטאת את המרווח המוזיקלי בהתבסס על איך שהוא נשמע בלבד. כלומר ללא קשר לאופן בו הוא כתוב בתווים וללא קשר להקשר המוסיקלי שלו. מרווח הנמדד בטונים בלבד נקרא מרווח כמותי.

גישה נוספת שדיברתי עליה מעט בשיעור על הסולם המז’ורי היא גישה המבוססת על המרחק בין התווים ביחס לסדר התווים בלבד (דו, רה, מי, פה…). כלומר ללא קשר לאיך שהם נשמעים בפועל (ללא קשר לכמות הטונים שבין התווים). מרווחים הנמדדים באופן זה נקראים מרווחים גנרים. לכל מרווח כזה יש שם ייחודי.

עוד גישה למדידת מרווח מוסיקלי היא שילוב של שתי הגישות הללו, כך שהמרווח יבטא גם את המרחק של התווים בסדר התווים וגם את כמות הטונים שיש ביניהם. מרווחים הנמדדים במרחק שלהם בסדר התווים ובטונים ביחד נקראים מרווחים ספציפיים.

תזכורת למדידה בטונים

את השיטה למדידת מרווחים בטונים לימדתי כבר בשיעורים הקודמים.

בשיעור הראשון אמרתי שהמרווח הקטן ביותר במוזיקה המערבית הוא מרווח של חצי טון. חצי טון הוא המרווח בין צליל לצליל הסמוך לו. כמו לדוגמה המרווח בין דו לדו דיאז, מי לפה וכו’. למדנו את זה בעיקר בהקשר לסימני ההיתק. לחצו כאן כדי לקרוא בהרחבה.

בשיעור השלישי דיברתי על עליי בכמות גדולה יותר של טונים על ידי עלייה במספר חצאי טון. לדוגמה: עליה בטון מדו לרה, עלייה בטון וחצי מסול לסי במול וכו’. לחצו כאן כדי לקרוא בהרחבה.

סימני היתק כפולים

סימן היתק כפול הוא סימן המורה על העלאה או הורדה של צליל בטון שלם. 

  • דיאז כפול () הוא סימן המורה על העלאה של צליל בטון שלם. אם נרצה להגדיר את הצליל הגבוה מהצליל דו בטון נוכל לקרוא לו “דו דיאז כפול”. התו הזה הוא אנהרמוני לתו רה.
  • במול כפול () הוא סימן המורה על הורדה של צליל בטון שלם. אם נרצה להגדיר את הצליל הנמוך מהצליל דו בטון נוכל לקרוא לו דו במול כפול. התו דו במול כפול הוא אנהרמוני לסי במול ולה דיאז.
סימני היתק כפולים
התווים בתמונה: סול דיאז כפול, לה וסי במול כפול. מדובר בתווים אנהרמוניים זה לזה.

 

המרווחים הגנרים

המרווח הגנרי מבטא את המרחק בין שני צלילים על פי סדר התווים (ללא חשיבות לכמות הטונים בין הצלילים). במילים אחרות, הוא מבטא את המרווח המוסיקלי על פי כמות ה”צעדים” מהצליל הראשון של המרווח לצליל השני.

כאשר אנו מחשבים מרווח גנרי עלינו להכליל בספירה את התו בו התחלנו ואת התו בו סיימנו. נעלה על פי סדר התווים מהצליל הראשון של המרווח עד לצליל השני. לדוגמה: המרווח בין דו ללה הוא שישה צלילים – 1.דו 2.רה 3.מי 4.פה 5.סול 6.לה. דוגמה נוספת: המרווח בין פה לסי הוא ארבעה צלילים – 1.פה 2.סול 3.לה 4.סי.

בשיטה הזאת אין חשיבות לכמות הטונים שבין הצלילים. לכן המרווח הגנרי בין פה דיאז לסי במול זהה למרווח הגנרי בין פה בקר לסי בקר על אף שבין פה דיאז לסי במול יש שני טונים ובין פה בקר לסי בקר יש שלושה טונים. כלומר – אין חשיבות לסימני ההיתק במדידה מהסוג הזה.

לכל מרווח גנרי יש שם ייחודי הנקבע על פי מספר התווים בין הצלילים. שמות המרווחים הם:

1.פרימה – מרווח של תו אחד. לדוגמה: המרווח בין דו לדו, המרווח בין מי למי דיאז, המרווח בין סול במול לסול בקר ועוד.
2.סקונדה – מרווח של שני תווים (מרווח בין תו לתו שאחריו בסדר התווים). לדוגמה: המרווח בין דו לרה, המרווח בין סי לדו, המרווח בין סול במול ללה ועוד. 
3.טרצה – מרווח של שלושה תווים. לדוגמה: המרווח בין סול לסי, המרווח בין מי לסול דיאז, המרווח בין פה במול ללה ועוד.
4.קוורטה – מרווח של ארבעה תווים. לדוגמה: המרווח בין דו לפה, המרווח בין פה לסי במול, המרווח בין סי במול למי ועוד.
5.קווינטה – מרווח של חמישה תווים. לדוגמה: המרווח בין מי לסי, המרווח בין פה דיאז לדו, המרווח בין דו במול לסול ועוד.
6.סקסטה – מרווח של שישה תווים. לדוגמה: המרווח בין סי לסול, המרווח בין לה במול לפה, המרווח בין רה במול לסי ועוד.
7.ספטימה – מרווח של שבעה תווים. לדוגמה: המרווח בין דו לסי, המרווח בין מי לרה דיאז, המרווח בין סי במול ללה במול ועוד.
8.אוקטבה – מרווח של שמונה תווים. לדוגמה: המרווח בין דו לדו שמעליו, המרווח בין סול לסול דיאז שמעליו, המרווח בין סי במול לסי בקר שמעליו ועוד.

המרווחים הגנרים על פי סדרם: פרימה, סקונדה, טרצה, קוורטה, קווינטה, סקסטה, ספטימה ואוקטבה.
מרווחים זכים

המרווחים הזכים הם מרווחים של צלילים השואפים להשלים זה את זה לכדי צליל יחיד (בנגינת המרווחים באופן הרמוני). המרווחים הזכים הם: הפרימה, הקוורטה, הקווינטה והאוקטבה. המרווחים הללו מאופיינים בסאונד צלול ונקי.

המרווחים הזכים

מבחינה פיזיקלית, התופעה הזאת קורת בין היתר בגלל יחסי התדרים בין שני הצלילים של המרווחים הללו. מדובר ביחסים מתמטיים פשוטים: 1:1 (פרימה), 2:1 (אוקטבה), 3:2 (קווינטה) ו4:3 (קוורטה).

מרווחים ספציפיים

המרווחים הספציפיים הם מרווחים המבטאים את המרחק בין שני צלילים על פי סדר התווים ועל פי כמות הטונים שיש ביניהם. כדי לבטא את המרחק בין שני צלילים על פי סדר התווים משתמשים בשם המרווח הגנרי (סקונדה, קוורטה, ספטימה…). כדי לבטא את המרחק בין התווים בטונים מוסיפים למרווח תכונה. התכונות הקיימות הן: מוקטן, קטן, גדול, מוגדל וזך. 

ניתן לשייך לפרימה, קוורטה, קווינטה ואוקטבה, את אחת משלושת התכונות הבאות: זך, מוקטן או מוגדל.

ניתן לשייך לשאר המרווחים (סקונדה, טרצה, סקסטה וספטימה) את אחת מארבעת התכונות הבאות: גדול, קטן, מוגדל או מוקטן.

רשימת המרווחים הספציפיים

רשימת המרווחים הגדולים, הקטנים והזכים:
שם המרווח המרחק וכמות הטונים בין הצלילים דוגמה למרווח הקלטה
פרימה זכה
תו אחד + אפס טונים

פרימה זכה

סקונדה קטנה
שני תווים + חצי טון

סקונדה קטנה

סקונדה גדולה
שני תווים + טון שלם

סקונדה גדולה

טרצה קטנה
שלושה תווים + טון וחצי

טרצה קטנה

טרצה גדולה
שלושה תווים + שני טונים

טרצה גדולה

קוורטה זכה
ארבעה תווים + שניים וחצי טונים

קוורטה זכה

קווינטה זכה
חמישה תווים + שלושה וחצי טונים

קווינטה זכה

סקסטה קטנה
שישה תווים + ארבעה טונים

סקסטה קטנה

סקסטה גדולה
שישה תווים + ארבעה וחצי טונים

סקסטה גדולה

ספטימה קטנה
שבעה תווים + חמישה טונים

ספטימה קטנה

ספטימה גדולה
שבעה תווים + חמישה וחצי טונים

אוקטבה זכה
שמונה תווים + שישה טונים

אוקטבה זכה

רשימת המרווחים המוגדלים והמוקטנים:
שם המרווח המרחק וכמות הטונים בין הצלילים דוגמה למרווח הקלטה
פרימה מוגדלת
תו אחד + חצי טון

פרימה מוגדלת

סקונדה מוקטנת
שני תווים + אפס טונים

סקונדה מוקטנת

סקונדה מוגדלת
שני תווים + טון וחצי

סקונדה מוגדלת

טרצה מוקטנת
שלושה תווים + טון שלם

טרצה מוקטנת

טרצה מוגדלת
שלושה תווים + שניים וחצי טונים

טרצה מוגדלת

קוורטה מוקטנת
ארבעה תווים + שני טונים

קוורטה מוקטנת

קוורטה מוגדלת
ארבע תווים + שלושה טונים

קוורטה מוגדלת

קווינטה מוקטנת
חמישה תווים + שלושה טונים

קווינטה מוקטנת

קווינטה מוגדלת
חמישה תווים + ארבעה טונים

קווינטה מוגדלת

סקסטה מוקטנת
שישה תווים + שלושה וחצי טונים

סקסטה מוקטנת

סקסטה מוגדלת
שישה תווים + חמישה טונים

סקסטה מוגדלת

ספטימה מוקטנת
שבעה תווים + ארבעה וחצי טונים

ספטימה מוקטנת

ספטימה מוגדלת
שבעה תווים + שישה טונים

ספטימה מוגדלת

אוקטבה מוקטנת
שמונה תווים + חמישה וחצי טונים

אוקטבה מוקטנת

אוקטבה מוגדלת
שמונה תווים + שישה וחצי טונים

אוקטבה מוגדלת

הקשר בין הסולם המז’ורי למרווחים הספציפיים

אם נסתכל על המרווחים בין הטוניקה של הסולם המז׳ורי לכל אחד מהתווים בסולם, נבחין שכל המרווחים הם גדולים או זכים. כמובן שהמרווחים הזכים יהיו הפרימה, הקוורטה, הקווינטה והאוקטבה. ושאר המרווחים (הסקונדה, הטרצה, הסקסטה והספטימה) יהיו גדולים.

המרווחים בסולם המז'ורי
המרווחים בסולם המז’ורי

המרווחים הקטנים הם מרווחים הקטנים בחצי טון מהמרווחים הגדולים. מדובר בתכונה שיכולה להשתייך רק לסקונדה, טרצה, סקסטה וספטימה.

המרווחים המוגדלים הם מרווחים שגדולים בחצי טון מהמרווח הגדול או הזך. מדובר בתכונה שיכולה להשתייך לכל המרווחים.

מרווח מוקטן הוא מרווח שקטן בחצי טון ממרווח זך (במקרה של קוורטה, קווינטה ואוקטבה) או לחלופין, קטן בטון שלם ממרווח גדול (במקרה של סקונדה, טרצה, סקסטה וספטימה).

מרווחים גדולים, קטנים, מוגדלים, מוקטנים וזכים

אופי המרווחים

המרווחים מתחלקים לשתי קבוצות: מרווחים קונסוננטיים ומרווחים דיסוננטיים. מרווחים קונסוננטיים הם מרווחים הנשמעים ערבים לאוזן, אילו המרווחים הדיסוננטיים נשמעים צורמים לאוזן. את הקונסוננטיים נהוג לחלק לשתי קבוצות: מרווחים קונסוננטיים מושלמים ומרווחים קונסוננטיים בלתי-מושלמים. המרווחים הקונסוננטיים המושלמים הם המרווחים הזכים, והמרווחים הקונסוננטיים הבלתי מושלמים הם שאר המרווחים הקונסוננטיים.

המרווחים הקונסונטטים המושלמים: פרימה זכה, קוורטה זכה, קווינטה זכה ואוקטבה זכה.

המרווחים הקונסוננטים הבלתי מושלמים: טרצה קטנה, טרצה גדולה, סקסטה קטנה, סקסטה גדולה.

המרווחים הדיסוננטיים: סקונדה קטנה, סקונדה גדולה, קווינטה מוקטנת/קוורטה מוגדלת (נקרא גם טריטון), ספטימה קטנה וספטימה גדולה.

עכשיו, אתם יודעים לזהות מרווחים מוסיקליים בין שני צלילים בשלוש גישות שונות. הגישה הראשונה מבוססת על הטונים, הגישה השנייה מבוססת על המרחק בין התווים והגישה השלישית מבוססת גם על הטונים וגם על המרחק בין התווים. כרגיל, תוכלו למצוא תרגולים ופתרונות לשיעור בשלוש רמות שונות כאן למטה. בשיעור הבא נלמד על האקורדים. אם השיעור עזר לכם ואתם רוצים להביע את הערכתם, אתם מוזמנים להגיב לסרטון היוטיוב של השיעור. תודה רבה ובהצלחה בתרגול:)

דפי התירגול

עקבו אחרי האתר ברשתות החברתיות!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top