ההבדל בין מורה לנגינת מוסיקה קלאסית ומורה לנגינת מוסיקת ג'אז
אם אתם מתכוונים ללכת לשיעורי נגינה בטח נתקלתם בשאלה “איזו מוסיקה תרצו ללמוד? מוסיקת קלאסית או ג’אז?”. השאלה הזאת רלוונטית בעיקר לאנשים שרוצים ללמוד כלי נגינה שמאפיין את שני הז’אנרים הללו. כמו פסנתר, סקסופון, חצוצרה, טרומבון, קונטרה-בס ועוד. בדרך כלל אנשים יבחרו במוסיקה שהם מעדיפים – אבל לא תמיד אנשים באמת מכירים את שני העולמות השונים האלה לעומק. הבחירה בז’אנר היא הרבה מעבר לשירים שתנגנו. המורה הקלאסי יכול ללמד אתכם גם קטעי ג’אז ומורה הג’אז יכול ללמד אתכם גם יצירות קלאסיות. השאלה העיקרית היא מה הגישה המוסיקלית שבה תלמדו. במאמר הזה אסביר את ההבדל בין הגישות השונות ואתייחס למספר פרמטרים שיעזרו לכם לבחור את המורה עם הז’אנר הנכון לכם. בנוסף אתייחס לרפרטואר שתלמדו בשני הז’אנרים הללו.
מה הוא ההבדל המרכזי בין ג'אז לקלאסי?
הפער המרכזי בגישות של מוסיקת ג’אז ומוסיקה קלאסית מבוסס על המוקד השונה שלהם. במוסיקה הקלאסית, המוקד הוא המלחין ובמוסיקת הג’אז המוקד הוא המבצע. מכאן שהגישה המוסיקלית הקלאסית מתמקדת בנגינה מדויקת ונאמנה למקור מכל הבחינות המוסיקליות: עוצמה, סאונד, טכניקה ועוד, במטרה להעביר את המוסיקה באופן הנאמן ביותר ללחן המקורי. לעומת הגישה המוסיקלית בג’אז שהיא יותר חופשית, עם הרבה מקום לשינוי והיא מתמקדת יותר ביכולות האלתור. במטרה לתת למבצע כמה שיותר מקום להשפעה.
בשתי הגישות יש לנגן מקום לביטוי אישי באופן שונה. הגישה הקלאסית מאפשרת ביטוי אישי בעיקר באמצעות אינטרפרטציה (פרשנות) של היצירות. הפרשנות האישית של הנגן מאפשרת לו להציג את היצירה באופן הייחודי לו. המיומנות הזאת דורשת הבנה עמוקה של כוונות המלחין וההקשר ההיסטורי של היצירה. היא מתבטאת בכל מיני ניואנסים שמטרתם לבטא רגשות או תובנות מתוך היצירה. בנוסף הגישה הקלאסית מעודדת את הנגן להלחין בעצמו. זאת בעיקר בגלל החשיפה למלחינים שונים ובגלל הקשר המוסיקלי העמוק שנוצר לנגן עם היצירות שלהם.
הגישה המוסיקלית בג’אז מאפשרת ביטוי אישי בעיקר באמצעות אלתור. האלתור הוא סוג של הלחנה המומצאת ומבוצעת בו זמנית. הנגן לומד לאלתר בתוך מסגרת הקטע המוסיקלי. הביטוי האישי שלו חל גם ברבדים הבסיסיים של בחירת הצלילים והריתמיות, וגם ברבדים העמוקים של עוצמה, סאונד, טכניקה ועוד. בנוסף הגישה הג’אזית מעודדת את הנגן לעבד קטעים מוסיקליים. כלומר לקחת קטעים מוסיקליים קיימים ולבצע בהם שינויים במטרה “לעצב” אותם מחדש (או להתאים אותם לכלי נגינה שונים).
יש גם חסרונות...
חשוב להיות מודע לכך ששתי הגישות המוסיקליות האלו עלולות לפתח לקויות מסוימות בכל מיני אלמנטים בנגינה ובמוסיקה. הגישה הקלאסית שלעיתים מפתחת סוג של תלות בחומר הגלם של המלחין עלולה לגרום לנגנים שמתמידים בה להזניח את יכולות האלתור שלהם. בנוסף מדובר בגישה מוסיקלית שמרנית שעלולה לעיתים להגביל את היצירתיות המוסיקלית של הנגן. אבל אל דאגה, מדובר בבעיות פתירות. בחלק מהיצירות במוסיקה הקלאסית יש “קדנצות אילתוריות” שמאפשרות לנגן לאלתר כחלק מהיצירה. בקשו ממורה הנגינה שלכם לעבוד על יצירות מוסיקליות הכוללות חלקים שכאלה. בנוסף אם תקפידו גם מדי פעם להלחין יצירות מקוריות, תוכלו לפתח את היצירתיות המוסיקלית שלכם.
גם הגישה הג’אזית עלולה לפתח לקויות אצל נגניה. לפעמים נגני הג’אז עלולים להזניח יכולות קלאסיות חשובות כמו שליטה בקשת בקונטרבס או שמירה על צליל נקי בכלי נשיפה. בנוסף יכולות קריאת התווים עלולות להיות לקויות בעיקר בגלל שנגני הג’אז משתמשים בדרך כלל בתווים מתומצתים ובסיסיים שמספקים מידע מינימלי במטרה לאפשר להם כמה שיותר חופש לאלתר (גם בנגינת המנגינה עצמה). גם כאן מדובר בבעיות שניתן לפתור באמצעות אימון ממוקד והנחייה של המורה. ניתן לשפר את יכולות קריאת התווים גם באמצעות למידה של סולואים כתובים של נגני ג’אז מוכרים (שיעתוקים).
הרפרטואר (השירים והיצירות) שכנראה תלמדו בשיעורי הנגינה
כמובן שאי אפשר לתת מענה מדויק על השאלה אילו שירים תלמדו בשיעורי הנגינה. הרי הרפרטואר שתלמדו יותאם ליכולות שלכם, להעדפות שלכם, לשיקולים של מורה הנגינה שלכם ולעוד הרבה פרמטרים. אבל בשביל לחשוף אתכם לשני העולמות המרתקים הללו, הכנתי רשימה קצרה של קטעים ויצירות מוסיקליות שמורים רבים מלמדים בשיעורי הנגינה.
בתחילת הדרך, לפני שתתחילו ללמוד את הרפרטואר הקלאסי המתקדם ואת רפרטואר הג’אז, תלמדו כל מיני יצירות וקטעים מוסיקליים ברמה פשוטה לקריאה וללמידה. בדרך כלל מדובר בקטעים כמו “למרים טלה קטן” (עממי), ode de joy מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן, Twinkle, Twinkle, Little Star (עממי) שידוע גם כשיר הABC ועוד. רוב מורי הנגינה, גם בקלאסי וגם בג’אז, ילמדו אתכם נגינה דרך קריאת תווים בשלבים הראשונים של הלמידה.
לאחר שליטה בסיסית בכלי תוכלו להתקדם וללמוד יצירות מתוך הרפרטואר של הז’אנר שבחרתם ללמוד.
הרפרטואר הקלאסי
בפסנתר
Minuet in G major-Johann Sebastian Bach: יצירה שניתן ללמוד במשך השנה הראשונה של הנגינה. היא טובה לשיפור התיאום בין הידיים והשליטה הראשונית בנגינה בסולם סול מז’ור. יצירות נוספות שתלמדו כבר בשנה הראשונה הם: Für Elise של בטהובן, Greensleeves (עממי), Prelude in C Major של באך ועוד.
Prelude in E Minor-Chopin: יצירה שיכולה להתאים לשנה השנייה של הנגינה. היא יצירה איטית שמאפשרת לנגן להתמקד באלמנטים הפנימיים של התוכן המוסיקלי. יצירות שתוכלו ללמוד בשנה השנייה הם: Waltz in A minor של שופן, Sonatina in C major של מוציו קלמנטי, Moonlight Sonata-First Movement של בטהובן ועוד.
יצירות נוספות שתוכלו ללמוד בשיעורים של פסנתר קלאסי: Nocturne in E Flat Major (Op. 9 No. 2) של שופן, Clair de Lune של קלוד דביסי, The Entertainer של סקוט ג’ופלין (על אף שמדובר במוסיקת רג-טיים) ועוד רבים.
בכלי נשיפה
בשונה לפסנתר, כלי נשיפה דורשים אימון ועבודה גם על הפקת הצליל. לכן תהליך למידת נגינת הצלילים בכלי ילווה אתכם כנראה במשך השנה ראשונה של למידת הכלי. בהתאם לכך הרפרטואר שתלמדו בתחילת הדרך יכלול יצירות קלאסיות בסיסיות ופשוטות, שירי חג יהודים ולעיתים גם זמר עברי.
בהמשך תוכלו להתקדם ליצירות כמו: Dance of the Sugar Plum Fairy של צ’ייקובסקי, Hungarian Dance No.5 של באך, Canon in D של Johann Pachelbel ועוד.
חשוב לציין שמורים לנגינה קלאסית נוטים גם לתת תלמידים ללמוד שירים ומנגינות בסגנונות שונים. כמו שירי רוק ופופ, מנגינות יהודיות מסורתיות, שירים ישראליים, קטעי ג’אז בסיסיים ומוכרים (כמו שיר הנושא של הפנתר הורוד) ועוד.
הרפרטואר בג'אז
הצעדים הראשונים בלימוד הנגינה בג’אז דומים (ולעיתים קרובות אפילו זהים) לצעדים הראשונים של למידת המוסיקה הקלאסית. לרוב, מורי הג’אז ילמדו בתחילת הדרך נגינה באמצעות קריאת תווים. מורים לפסנתר-ג’אז ישלבו גם קריאת אקורדים ביד שמאל בשונה לרוב המורים לפסנתר-קלאסי.
בישראל אין גישה אחת ללימוד נגינת ג’אז. לפעמים מורי הג’אז מלמדים בשנה הראשונה גם רפרטואר קלאסי ולפעמים הם מתחילים דווקא עם רפרטואר של שירי רוק ופופ. מורים רבים מלמדים גם קטעי ג’אז כתובים בתווים בתחילת הדרך כדי לאפשר לתלמיד להכיר את האווירה של הז’אנר לפני שהוא צולל אליו.
בנוסף לרפרטואר, תלמדו בשיעורי הג’אז גם תיאוריה מוסיקלית, תוך התמקדות באקורדים, סולמות, מודוסים והבנה הרמונית. ההתקדמות ביכולות הנגינה ובהבנה התיאורטית תאפשר לכם לפתח בהמשך את יכולות האלתור שלכם. אחרי שתתחילו לאלתר ההתקדמות הזאת תתרחש במקביל ללימודי האלתור.
בדרך כלל דלת הכניסה לעולם האלתור היא הבלוז והג’אז-בלוז. אחד מהקטעים הפשוטים (מבחינת המנגינה) שמלמדים בז’אנר הזה הוא הקטעC jam blues של דיוק אלינגטון.
קטעי ג’אז מוכרים שתלמדו בשיעורי נגינת הג’אז הם: Fly Me to the Moon-Bart Howard, Autumn Leaves-Joseph Kosma, Take The “A” Train-Duke Ellington, All of me-Gerald Marks & Seymour Simons ועוד רבים.
אז מה ללמוד? קלאסי או ג'אז?
הדעה הרווחת אומרת שבכל מקרה את הבסיס כדאי ללמוד ממורה לנגינה קלאסית, גם אם נרצה ללמוד ג’אז בהמשך. ההסבר המוכר לכך הוא שבגלל הצורך בנגינה מדויקת במוסיקה הזאת, היא נותנת לנגינה בסיס טכני חזק. יש שמוסיפים גם את הטענה שהמוסיקה המערבית מבוססת על המוסיקה הקלאסית.
למרות ההמלצה הזאת צריך לזכור שהבחירה בין ג’אז לקלאסי תלויה בראש ובראשונה בטעם האישי שלכם. אין טעם ללמוד לנגן מוסיקה שאתם לא מתחברים אליה. לכן ההמלצה שלי היא להאזין לעומק לשני הז’אנרים האלה לפני שמחליטים איזה מהם כדאי ללמוד.
הבחירה בין ג’אז לקלאסי יכולה גם לנבוע מהגישות השונות. יש נגנים שמעדיפים את הגישה הקלאסית המסודרת, המדויקת והברורה, ויש כאלה שיעדיפו את הגישה הג’אזית החופשית, הספונטנית והמשוחררת. בשני הז’אנרים תוכלו לנגן ברמה מאוד מתקדמת ומקצועית כל עוד תתמידו, תשקיעו ותתחברו למוסיקה שאתם מנגנים.
נ”ב-אני לא אוהב להשאיר אנשים בסימן שאלה… אם אתם עדיין מתלבטים, אתם מוזמנים לפנות אליי בדף צור קשר. כמובן שגם התייעצות עם מורי נגינה משני הז’אנרים הללו תוכל לסייע משמעותית בהחלטה. בהצלחה:)
אלעד טל
פוסטים אחרונים
נגנו את השירים האהובים עליכם
הישארו מעודכנים
