עיבוד מוסיקלי - מה זה ואיך עובד תהליך העיבוד?

עיבוד מוזיקלי הוא ארגון אומנותי של יצירה מוזיקלית לצורך ביצוע או הקלטה. העיבוד משפיע על מגוון אלמנטים ביצירה, בניהם הסגנון, הסולם, המקצב, המהירות (מפעם), המבנה, כלי הנגינה בביצוע וכדומה. המעבד המוסיקלי אחראי על התפקידים של הכלים המנגנים בהרכב. באמצעות האחריות הזאת הוא מעצב את היצירה המוסיקלית ויוצר לה גרסה ייחודית.

הלחן הוא חומר הגלם שאיתו עובד המעבד – והוא כולל מלודיה (מנגינה) והרמוניה. לעיתים המעבד ישנה את ההרמוניה של הלחן (שינוי ההרמוניה נקרא “ריהרמוניזציה”).
עיבוד מוסיקלי יכול להפוך שיר של להקת רוק ליצירה קלאסית עבור תזמורת סימפונית והוא גם יכול גם להסתכם בהוספה של תפקיד מקורי לפסנתר. יצירת העיבוד קורת כחלק מתהליך של הוצאת שיר אך היא גם יכולה לקרות במטרה לבצע מחדש שיר קיים (קאבר).

העיבוד היא אומנות מאוד רחבה שדורשת מיומנויות רבות והבנה מעמיקה במוסיקה ובתיאוריה מוסיקלית. לצד הרובד היצירתי הרב של אומנות העיבוד – לעיבוד חוקים וכללים רבים שהתעלמות מהם עלולה לגרום לחוסר איזון, התנגשות בין תפקידים ואפילו חוסר יכולת לבצע את העיבוד.

תהליך כתיבת העיבוד כולל שיקולים אומנותיים וחשיבה יצירתית תוך הקפדה על כללי העיבוד והתיאוריה המוסיקלית. התהליך מבוסס בדרך כלל על יצירה של רעיונות מוסיקליים כמו – מנגינות, קולות רקע, גרוב ועוד. המעבד מרחיב את הרעיונות המוסיקליים באמצעות כל מיני אמצעיים אומנותיים וטכניקות כמו עיבוי המנגינות (הוספה של קולות), הוספת אינטראקציה למנגינה (קונטרפונקט), פיתוח הרעיון, שינוי ההרמוניה (ריהרמוניזציה) ועוד טכניקות רבות. כמובן שמדובר בתהליך יותר עמוק ורחב ממה שאני מתאר כאן, אבל זאת היא התמונה הכללית של תהליך העיבוד.

לפעמים המעבדים מלחינים בעצמם מעברים וחלקים מוסיקליים משלהם ליצירה הקיימת. בעיבודים של מוסיקה קלה וג’אז נהוג לתת מדי פעם לנגני הרית’ם סקשן (המתופף, הבסיסט, הגיטריסט והפסנתרן) לנגן באופן די חופשי. חופש זה יתבטא בכתיבת אקורדים לנגני ההרמוניה ושם של מקצב או דוגמה של מקצב לכלל הנגנים. כך יוכלו הנגנים לנגן על פי האווירה את ההרמוניה והמקצב הנתון באופן יחסית חופשי, הודות לידע המוסיקלי שלהם. בנוסף עיבודים בז’אנרים האלו משלבים מדי פעם קטעי סולו מאולתרים של הנגנים.

כמובן שמעבר למאפיינים הפשוטים של הרעיון המוסיקלי למעבד יש אחראיות גם על המאפיינים העמוקים יותר של הביצוע כמו הדינמיקה בין הכלים, הארטיקולציה בה הם ינגנו ועוד. שימוש במאפיינים האלה דורש מהמעבד להיות מודע לתמונה הרחבה שהוא מייצר באמצעות העיבוד – מינימליזם לעומת מקסימליזם, עוצמה חלשה לעומת עוצמה חזקה והאווירה שנוצרת לאורך העיבוד.